אבן משכית

 מאת: אורן סעיד

מן התורה יש איסור לבנות רצפה, כפי שהיתה בבית המקדש, ולהשתחוות עליה בפישוט ידיים ורגליים. במקדש השני הרצפה היתה עשויה מאבני שיש צבעוניות.

התורה מצווה בסוף פרשת בהר: "ואבן מַשְׂכִּית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה" (כו, א). לפי רוב הפרשנים טעם האיסור הוא משום עבודה זרה; שהגויים היו נוהגים לשים אבן מצויירת לפני העבודה זרה שלהם, והיו משתחווים על האבן לפני העבודה זרה שלהם. לכן אסרה התורה לעשות רצפה של אבנים ולהשתחוות עליה. ההשתחוויה כאן, היא כשהפנים דבוקים לרצפה וידיו ורגליו פשוטות, כאופן ההשתחוויה בבית המקדש. אולם רש"י מסביר טעם אחר לאיסור זה, בפירושו למסכת מגילה (כב, ב) : "שלא יעשו רצפה של אבנים בבית הכנסת דוגמת של מקדש". מן התורה יש איסור לבנות רצפה, כפי שהיתה בבית המקדש, ולהשתחוות עליה בפישוט ידיים ורגליים. איזו רצפה היתה במקדש?

פסיפס גלגל המזלות בבית הכנסת
העתיק בציפורי מהתקופה הרומית
מתוך ויקימדיה

במשכן לא היתה רצפה כלל. בבית ראשון הרצפה היתה עשויה מעצי ברושים (מלכים א, ו, טו; אך לדעת המלבי"ם היו חלקים שהיו מרוצפים אבן). בבית שני הרצפה היתה עשויה מאבני שיש צבעוניות[1]. רש"י מבאר "ואבן משכית - לשון כסוי כמו (שמות לג) ושכותי כפי. שמכסין הקרקע ברצפת אבנים". רש"י בפרשתנו לא מציין באלו אבנים מדובר, אבל רש"י על הפסוק "וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם" (במדבר לג, נב) מציין שמדובר ברצפה העשויה מאבני שיש: "מַשְׂכִּיֹּתָם - כתרגומו: בית סגדתהון. על שם שהיו מסככין את הקרקע ברצפת אבנים של שיש להשתחוות עליהם בפישוט ידים ורגלים, כדכתיב (ויקרא כו, א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה" (שם).

בפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" פירשו שאבן משכית היא אבן מצוירת : "אבן משכית - אבן שיש בו צורה ובני אדם מסתכלין בה ומשתחווים עליה ודומה שמשתחווה לצורה. ומשכית לשון שכיה שהכל סכין ביופיה" (שם). גם האבן עזרא פירש שאבן משכית היא אבן מצוירת. אמנם, לכל הפירושים אין משמעה של אבן משכית אלא אבן העשויה לשם השתחוויה. ונדגיש שוב, שאין איסור מן התורה לעשות רצפה כפי שהיתה בבית המקדש, רק אם משתחווים עליה בפישוט ידיים ורגליים כהשתחוויה בבית המקדש[2].

אבן משכית – רצפת פסיפס

כאמור, רש"י פירש שאבן שמשכית היא אבן שיש העשויה לשם השתחוויה. בערוך[3] פירש בערך "רצף" שרצפת העזרה היתה עשויה מאבני שיש צבעוניות: "ולמה נקרא שמה רצפה שהיה עשוי קרקע העזרה מאבני שיש חשובים מגוונים הרבה והיו רצופים ונראים כאחד". א"כ, מאחר והאיסור הוא לעשות רצפה כפי שהיתה בבית המקדש, יוצא שבאבן משכית הכוונה לרצפה העשויה פסיפס, כלומר, ריצוף עשוי אבנים קטנות, לעתים קרובות מאבנים בצבעים שונים. ר' מתתיהו שטראשון כותב[4]: "וכן עשו לתפארת בית מהודר את הריצפה באבני משכית (מאזאייק) מצבעים שונים ומתחלפים"; וכן בשמות רבה נאמר: "בתיהם של גדולים שהיו עשויים בשיש ובפסיפס" (פרשה י, סימן ג). בבתי כנסת עתיקים שנמצאו בארץ ישראל הרצפה עשויה פסיפס. למשל, בבית הכנסת בציפורי נתגלתה רצפת הפסיפס, שכיסתה את האולם המרכזי ואשר עוצבה כשטיח מאורך והכוללת כתובות הקדשה בארמית כנראה של התורמים להקמת בית הכנסת[5].

לפי ההגדרה המדעית[6] שיש הוא אבן גיר אשר עברה התמרה כתוצאה מחום או מלחץ שנוצר במעמקי כדור הארץ. שיש בהגדרתו המדעית המצומצמת נדיר בארץ. לפיכך בישראל המונח "שיש" משמש לרוב לתיאור סלע מלוטש כמו גרניט, או אבן גיר. באזור מכתש רמון לדוגמה כורים אבן גיר צהבהבה, בעולם היא משווקת בשמות שונים כמו "אבן ירושלים". סוג נוסף של שיש מדומה הנפוץ בישראל הוא "שיש חברון".

אבנים ולבנים[7]

בפרוש "תורה תמימה" מסביר, שהאיסור הוא דווקא ברצפה עשויה אבנים ולא ברצפה עשויה לבנים; ומוכיח ממספר מקורות שהתורה הבחינה בין 'אבן' ל'לבנה'.

האבנים הופקו ממחצבות אבנים, המצויות לרוב בארץ. בימי קדם, החוצבים היו חורצים חריצים לאורך כל צדדיו של הגוש שביקשו לעקרו מן הסלע שבמחצבה, ולאחר מכן היו קודחים טור של חורים לא עמוקים לאורך כל חריץ וחריץ, ותוקעים בהם יתידות עץ ומרטיבים אותן; עם תפיחת היתידות היה הסלע מתבקע והגוש הנחצב נפרד מעליו. בשיטה אחרת, היו עוקרים את הסלע באמצעות מוטות מתכת עבים.

את הלבנים היו מכינים מעיסת-טיט, אותה היו לשים ברגליים, וממנה היו קורצים גושים גושים בצורת מלבנים. בתחילה היו לובנים את המלבנים הללו בידיים, ולפיכך היו קטנים, וגם קיבלו צורה אופיינית. צידם התחתון, שהיה מונח על כף היד היה שטוח, ואילו צידם העליון, שהיו כובשים אותו ככל הנראה בכף היד השנייה, נעשה קמור קמעה. לאחר זמן השתכלל תהליך עשיית הלבנים, ולימים הומצא גם דפוס העץ לעיצוב צורת הלבנה, הקרוי "מלבן" (נחמיה ג, יד;שמואל ב יב, לא). לאחר מכן היו שוטחין אותן לייבוש.

במקומות שונים נמצא שהרצפות בבתים או פני הרחובות רוצפו מין מלט קשה. במקומות מסוימים נתגלו שני רבדים של רצפות כאלו, זה על גבי זה, ופעמים נמצאה בין שני הרבדים שכבת עפר. על פי רוב אין אלה אלא תיקונים שתוקנו ברצפות שנשחקו או שקעו או נתבקעו.

---

[1] "הבית השני בתפארתו"/ הרב אלחנן אייבשיץ, פרק ג.

[2] להרחבה ראה ב"מיקרופדיה תלמודית", חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בויקישיבה, בערך "אבן משכית". עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג.

[3] ספר הערוך הוא מילון שנכתב במאה ה-11 בידי רבי נתן מרומי (1035 - 1110), העוסק במילים הקשות והזרות בתלמודים ובמדרשים.

[4] בבא בתרא, פרק א, דף ב, ד"ה במסיפס בעלמא.

[5] ע"פ ויקיפדיה בערך "ציפורי (ישוב עתיק)" בפיסקה "בית הכנסת".

[6] ע"פ ויקיפדיה בערך "שיש".

[7] ע"פ אנצ' מקראית בערך "בניה", בסעיף העוסק בנושא "חומרים ותהליכים טכניים", עמ' 179-183, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1965.

© כל הזכויות שמורות למחבר